חידה – מה הקשר בין הבלוג הזה לבין התמונה שבחרתי?

בשנה האחרונה פגשתי כמה מנהלים בתהליך ליווי ואימון סביב האתגר של עומס גדול בעבודה.

יש כל כך הרבה אחריות, משימות ולחץ סביב פרויקטים ועבודת יום יום במשרד.

התחלנו קודם כל בלהגדיר מה המטרה שלהם: לאזן טוב יותר את חיי העבודה מול החיים הפרטיים.

מה זה איזון: בצורה הכי פשוט – להוריד משהו ולהעלות משהו אחר.

אז איך זה נראה כשזה מאוזן טוב יותר?

שעות עבודה מופחתות, האצלת סמכויות לעובדים כדי לצמצם תחומי אחריות, פחות כיבויי שריפות ויותר פניות לתכנון, בקרה ואוירה רגועה יותר במשרד.

עכשיו כשיש תמונה מנטלית קצת יותר ברורה בראש דברנו על הרווחים.

מה הרווח שיהיה להם מהשינוי הזה? על איזה עוד תחומים בחיים שלהם זה ישפיע ומי עוד סביבם יכולים להיתרם מזה?

השלב הבא הוא קצת מאתגר יותר ודורש מודעות עצמית, כנות ופתיחות.... מה הם יפסידו מהשינוי הזה, על מה הם בעצם יוותרו?

התשובות שעלו היו: אני פחות אהיה מעורב ואבין פחות מה קורה במחלקה, אני לא אדע אם משהו משתבש, תהיה לי פחות תחושת שליטה, סמכות פחות מלאה ופחות בקרה.

כשדיברנו ובחנו את הדברים זיהנו שהנושא פה הוא בעצם תחושת הערך של המנהל.

אני זוכרת כמנהלת כשהייתי מאד עסוקה במשימות, פרויקטים ואחריות גדולה, יחד עם תחושות של מתח, עומס ולחץ זו גם לווה בתחושת ערך וחשיבות עצמית...

כשמתחילים לחשוב על איזון, האצלת משימות או הכשרת הצוות מתגנבת התחושה והחשש – האם אאבד את תחושת הערך, האם אהיה חשובה פחות עבור הארגון?

אם אני אכשיר את הצוות ואאציל סמכויות לפעמים יותר ממה שאני מפחדת שהם לא יעשו את זה טוב מספיק, אני חוששת שהם יעשו את זה טוב ממני.

זה החלק שיכול לעצור אותנו מלקדם את המטרה. אותו חלק שמגן ושומר על תחושת הערך שלנו אפילו במחיר של שחיקה ולחץ גדולים.

כשמכירים ומזהים את זה אפשר להרחיב את התפיסה סביב הערך שלנו כמנהלים. איזה ערך כמנהלים יהיה לנו אם נוכל להיות מנהלים נדיבים בידע? מנהלים שיודעים לבזר סמכויות וליצור אווירת צוות? שהצוות שלהם פועל עם איזון של עבודה / בית? שלא מאוימים מהתפתחות הצוותים שלהם – מפרגנים, מפתחים ומקדמים?

ככל שנאתגר את עצמינו ליצור משוואה ותפיסה חדשה לגבי מיהו מנהל מוערך וטוב כך נוכל לייצר שינוי באיזון שיש לנו ובצורת ההתנהלות שלנו כמנהלים.

הרווח יהיה לארגון, לעובדים בצוות, למשפחה שלנו ולנו - כמנהלים ויותר מכך – פשוט כאנשים.